בן נזים ורינה. נולד ביום ו' באייר תש"ח (15.5.1948) בעיר חדר אשר בעירק. יצחק נקרא בערבית פאוזי, שפירושו - נצחון, כי הוא נולד עם הקמת מדינת-ישראל. עלה לארץ בהיותו בן שלוש עם משפחתו והתגורר במעברת קרית-אונו. שם למד בגן-הילדים, ועד כיתה ג' - בבית-הספר היסודי של מעברה. בשנת 1957 עברו ההורים לגור בבני-ברק ומכיתה ד' ואילך למד בבית-הספר "קוממיות" בתל-גיבורים אשר בבני-ברק. לאחר-מכן למד שנה אחת בבית-הספר המקצועי "אורט" בגבעתיים. אך מרצונו העז לעזור להוריו נאלץ לפנות לעבודה, כי הוא אהב את הוריו וכיבדם ועבד למענם בחריצות. בין שאר תכונותיו יש לציין את תמימותו, צניעותו, יושר-לבו ועדינותו. שנה אחת עבד אבל השתוקק ללמוד מקצוע שבו ימצא את פרנסתו. אז עזב את מקום-העבודה ומצא עבודה בבית-מלאכה שבאיזור התעשייה בפתח-תקוה. במשך הזמן הזה גמר את תקופת החניכות במדור להכשרה מקצועית של "אורט" של "הנוער העובד" ולמד נהיגה בבית- הספר טרום-צבאי. בשעות-הפנאי היה משתתף בפעולות-נוער והיה חובב נלהב של "הפועל" פתח-תקוה. גויס לצה"ל בפברואר 1966 ושירת בחיל-השריון. בעיצומו של שירות-החובה פרצה מלחמת ששת הימים ויצחק נפל בקרב שנערך דרומית לצומת רפיח; זה היה ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967). הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. ספר-תורה הוכנס לבית-הכנסת "תפארת ישראל" בפרדס כץ אשר באיזור בני-ברק לזכרו ולזכר חמשת חבריו-לנשק מבני-המקום.